תיאור המקרה:
בנה הקטין של י' רכש טלפון נייד באמצעות סוכן של חברת סלולר, והתחייב לשלם 200 ₪ לחודש באמצעות חיוב חשבונו בכרטיס אשראי. הוא עשה זאת ללא ידיעת הוריו. בחלוף חודשיים גילה הקטין כי חשבונו מחויב בסכומים העולים על מה שסבר, ולפיכך פנה אל החברה וביקש לבטל את העסקה. החברה השיבה לו כי עם ביטול העסקה הוא יחויב בתשלום של 1,700 ₪.
מכיוון שהסכום היה כה גבוה, נאלץ הקטין לבקש את העזרה של הוריו. י', אמו של הקטין, פנתה אל החברה וגם לה נאמר כי לביטול העסקה יש לשלם 1,700 ₪. להמשך הבירור היא הופנתה אל המחלקה המשפטית של החברה.
י' פנתה אל המועצה הישראלית לצרכנות, והתלוננה על עצם ההתקשרות של החברה עם קטין – ללא הסכמת הוריו. היא ביקשה את עזרת המועצה לבטל את העסקה ללא תשלום על הביטול.
הטיפול בתלונה:
התלונה הגיעה אל עו"ד זאב ש' פרידמן, היועץ המשפטי, ואל מיטל בשרי, המטפלת בפניות הציבור במועצה לצרכנות. עו"ד פרידמן פנה אל חברת הסלולר והפנה את תשומת לבה לסעיף 6א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שלפיו:
"פעולה משפטית של קטין, שהיא רכישת נכס באשראי...
או קבלת שירות באשראי... אין לה תוקף".
עו"ד פרידמן הוסיף את החלטת בית המשפט כי מכירת מכשיר טלפון נייד לקטין בהתחייבות ל-36 תשלומים היא "רכישת נכס באשראי", ולכן מכירת מכשיר טלפון נייד לקטין בעלות של 200 ₪ בחודש, אף היא עסקת אשראי. לכן יש לבטל את העסקה עם הקטין.
התוצאה:
החברה ביטלה את העסקה ללא תשלום דמי הביטול.
החברה הסכימה לבטל את הסכם ההתקשרות עם הקטין ולנתק את מכשיריו משירותי החברה. הקטין נדרש להשיב את המכשירים שבידיו כשהם במצב תקין, ולשלם את חובו בגין השימוש שעשה בהם.