המועצה > סוגיות צרכניות > כל הסוגיות הצרכניות > חישוב ימי עסקים - כיצד נספור?

 

חישוב ימי עסקים - כיצד נספור?

 

על חשבונית הקניה כתוב שניתן להחזיר את המוצר תוך 14 יום, אבל האם שבתות וחגים נספרים? האם קיים הבדל בין עסק שפתוח במוצ"ש לעסק שלא פתוח במוצ"ש? כל התשובות ושיטת הספירה הנכונה בעזרת שלוש דוגמאות

 

עסקה מתמשכת

 

שאלות רבות מגיעות את המועצה לצרכנות בנוגע לספירה נכונה וחישוב של ימי עסקים.

 

הכלל הקובע הוא שתחילת מנין הימים הינו מיום ביצוע העסקה או מיום קבלת המסמך/חוזה הרכישה, לפי המאוחר מביניהם. כלל חשוב נוסף הוא שיום ביצוע העסקה אינו כלול במנין הימים. ימי מנוחה (שבת או חג) סופרים, אבל אם היום ה-14 יחול ביום מנוחה, אזי המועד האחרון לשליחת הודעת הביטול ידחה ליום המחרת.

 

כדי להסביר את אופן החישוב, לפניכם שלוש דוגמאות. כולן מתוך תלונות אמיתיות שהתקבלו במועצה לצרכנות.

 

מקרה ראשון


צרכנית הזמינה סלון בחנות ריהוט, אותו התחייבה החנות לספק את המוצר תוך 45 יום. לאחר שעברו 45 ימים מיום ביצוע העסקה, התקשרה הצרכנית זועמת לחנות על כך שהמוצר לא הגיע ודרשה פיצוי או ביטול העסקה. בית העסק טען ש-45 ימים אינם 45 ימי עסקים. מי צודק: הצרכנית או בית העסק ?

 

הצדק עם הצרכנית.

 

סעיף 10 בחוק הפרשנות  קובע כי כאשר מצויינת בחוק תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום  פלוני, אותו יום לא יבוא במנין וכי במנין הימים יבואו בחשבון גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה.


החוק מתייחס למועדים שנקבעו בחוק ולא בהכרח מחייבים פרשנות זהה בהסכמים הנכרתים בין שני צדדים.


הפרשנות של ביטוי בהסכם הוא בהתאם למשמעות הרגילה שיש להם לפי אומד דעתם של הצדדים או לפי התנהגותם בעסקאות אחרות ובד"כ בהתאם לפירוש הרגיש לאדם מן הישוב יתן למילים אלה.

 

לא נכון לקרוא לתוך מילים הניתנות להבנה פשוטה, מילים שאינם קיימות בהם ולפיכך, התחייבות של ספק לספק מוצר תוך 45 ימים משמעה – 45 ימים קלנדריים. לו רצה העוסק לקבוע כי מדובר בימי עסקים, היה עליו לקבוע כן באופן מפורש ומשלא עשה כן, עליו לעמוד במועד ההספקה המצומצם.


דומה כי פרשנות זו עולה בקנה אחד עם קביעת בית המשפט, כי פרשות הסכם תיעשה לרעת המנסח. משקבע העוסק 45 ימים עליו לעמוד במסגרת זו, גם אם ניתן היה לפרש את המונח "45 ימים" כתקופה ארוכה יותר.

 



מקרה שני


צרכן רכש מכונת כביסה אך התחרט על הרכישה וביקש לבטל את העסקה עוד בטרם סופק המוצר. הוא ניגש לחנות לאחר 15 ימים, אולם בית העסק טען שעברו חלפו להם 14 ימים, שכן בית העסק פתוח גם ביום שישי וגם במוצ"ש ולכן ימים אלו נחשבים מבחינתם ימי עסקים. מי צודק: הצרכן או בית העסק?


הצדק עם הצרכן.

 

תקנות ביטול עסקה קובעות כי צרכן שרכש מוצר רשאי לבטל את העסקה בתווך 14 ימים.


מדובר בתקופה שנקבעה בדין ובהתאם יש לפרשה לפי חוק הפרשנות. חוק הפרשנות קובע כי מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במנין. המשמעות היא כי היום בו בוצעה העסקה אינה נספרת ומועד הספירה של 14 ימים מתחיל רק למחרת העסקה.

 

בהתאם, אם הגיע הצרכן ביום ה- 15 – הרי שעדיין הוא זכאי לביטול העסקה.  אין התייחסות בחוק באם העסק פתוח או לאו ביום שישי ושבת והספירה תהיה זהה לגבי עסק הפועל חמישה ימים בשבוע.

 


 

מקרה שלישי


צרכנית רכשה חולצה מחנות בגדים בקניון ביום חמישי בשעה 16:00. כשהגיעה חזרה לחנות במוצאי שבת בשעה 21:00 דרשה לבטל את העסק ולהחזיר את הבגד אותו כלל לא לבשה. החוק קובע כי ניתן להחזיר ביגוד תוך 48 שעות. המוכרת בחנות סירבה לקבל את החולצה וטענה שעברו חלפו להם 48 שעות. הצרכנית טענה שהדבר כלל לא הגיוני שכן החנות היתה סגורה משעה לפני כניסת השבת ועד שעה אחרי צאת השבת, אך המוכרת התעקשה. מי צודק: הצרכנית או בית העסק?

 

הצדק עם הצרכנית.

 

יום חמישי אינו עולה בחשבון כפי שהוסבר במקרה הקודם. לפיכך, נספרים רק שני ימים שישי ושבת בחשבון ובהתאם ניתן לבטל במוצ"ש. כמו כן, במידה ובית העסק לא היה פתוח בשבת - ניתן היה להחזיר את המוצר גם ביום ראשון עד השעה 16:00 בה נרכשה החולצה.

 


 

לסוגיות צרכניות נוספות לחצו כאן >>