מאמרים

 

חרם צרכנים זכה באחרונה לעדנה יחסית. הכרזות על חרם צרכנים, עם רמות ביצוע והצלחות משתנות ושנויות במחלוקת, נשמעות לא פעם. דוגמאות בולטות מהשנתיים האחרונות כוללות את הקריאות לחרם צרכנים כנגד צ'רלסטון בטענה לגביית תעריף מוגזם עבור במשחקי מונדיאל 2006; כנגד ארומה תל אביב לאחר התבטאותו הגזענית של סער שפע, מבעלי הרשת; כנגד רשת ארקפה בגין אפליית בני מיעוטים בקבלה לעבודה; כנגד מפעילת כביש 6 בגין העלאת מחירי אגרת הנסיעה; כנגד הבנקים בשל עמלות רבות ומופרזות (כשבאחרונה נעשה ניסיון נוסף להסדיר את עניין באמצעות רגולציה); כנגד חברות הסלולר, כנגד רשת "חצי חינם", ועוד כהנה וכהנה.

ישנם לא מעט קשיים העומדים בדרכו של חרם צרכנים מוצלח. ראשית, צרכנים רבים נמנעים מליטול חלק בפעילות הקבוצתית, ומשאירים את ההתארגנות ויצירת הלחץ לצרכנים אחרים. זהו ביטוי לבעיית הטפיל: כל צרכן מבקש להנות מפירות החרם מבלי לשלם את מחיר ההשתפות בו. שנית, ככל שהקבוצה המתארגנת גדולה יותר, קשה יותר לתאם ולפשר בין האינטרסים השונים של החברים בה. שלישית, הנזק הטיפוסי שנגרם לצרכן הבודד הינו נמוך יחסית, והוא לרוב איננו מצדיק, כלכלית, השקעת משאבים מרובים ואנרגיה. רביעית, צרכנים רבים כלל אינם מודעים לזכויותיהם. כך למשל, מסקר שערכה המועצה הישראלית לצרכנות בשיתוף מכון גיאוקרטוגרפיה ושפורסם באתר המועצה עולה כי 44% מהנשאלים אינם יודעים דבר על הישגי חוק הגנת הצרכן. חוסר מודעות זה מחבל, כמובן, בסיכוי שצרכנים יתאגדו ויילחמו כנגד עוול כזה או אחר. לבסוף, הצרכן הישראלי הוא צרכן ציני ולמוד ניסיון, והוא עלול שלא ליטול חלק בחרם צרכנים בשל החשש כי החרם הוא מניפולציה של חברות מתחרות, או מנוף ליצירת לחץ של קבוצות אינטרס.

 

 

 

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

* הכותב הינו מרצה לדיני חוזים ולדיני צרכנות; ראש המוסד ליישוב סכסוכים וחבר המועצה הציבורית, ארגון אמון הציבור.