תופעה: בעלי פאבים מונעים מתן מים חינם לבליינים בניגוד לחוק
מתלונות שהגיעו למועצה לצרכנות, עלה כי בעלי פאבים מסרבים לספק מי ברז חינם בניגוד לחוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים). המועצה לצרכנות: "מדובר בקהל שבוי שנאלץ לרכוש מים במחיר גבוה מאד"
חוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים צוננים), תשמ"ז-1986 מחייב להציב מתקן שתייה בכל מקום ציבורי, ללא תשלום.
המועצה הישראלית לצרכנות שלחה התראה לפני נקיטת הליכים משפטיים לבעלי פאבים שונים ברחבי הארץ בשל סירובם להעמיד לרשות המבלים מי שתייה בחינם כמתחייב על פי החוק. על פי המידע שהגיע למועצה עולה, כי צרכנים אשר הגיעו לבילוי בביתי עסק, פנו וביקשו כוס מי ברז, אך בקשתם סורבה, וצוין בפניהם כי אין במקום ברז וכי היה והם מעוניינים לשתות מים, האפשרות היחידה העומדת בפניהם היא לרכוש בקבוק מים מינרליים בעלות של 15 שקלים.
חמור מכך, בחלק מהמקרים, הצרכנים ציינו במפורש כי הם הנהגים התורנים, ועל כן, הם אינם יכולים לשתות אלכוהול, ועל כן, ביקשו כי יסופקו להם מים. גם בקשתם זאת נדחתה וכאמור, צוין כי אין לבית העסק אפשרות לספק מים שלא בתשלום מלא.
מעבר לסירוב לספק לצרכנים מי ברז בניגוד להוראות הדין, נדמה כי תמחור השתיה הקלה אל מול תמחור המשקאות האלכוהוליים, במקביל, מטרתה לעודד צעירים לצרוך אלכוהול על כל התוצאות הכרוכות בכך.
באחד המקרים הצרכנים מסרו כי "המועדון אינו מאפשר הכנסת שתייה כלשהיא-כלומר, אסורה הכנסת בקבוק שתייה, והמטרה היא כמובן שהרקדנים יאלצו לקנות בקבוק מים במחיר מופקע. בתוך המועדון בו אין מי קולר או ברזייה" כשהדבר מנוגד לחוק.
במועצה לצרכנות מציינים כי הבעיה מחמירה משום ש"מרבית הברים אינם מפרסמים את המחירים באינטרנט, ועל כן הצרכן (המוחלש – צעירים בדרך כלל לפני, במהלך או אחרי שירות צבאי) מגיע למקום, מקבל תפריט ומגלה המחיר. מדובר בקהל שבוי שמבצעים עליו מניפולציה של מחיר. אחרים מחויבים כאמור לקנות מים במחיר מופקע".
יש לציין כי סעיף. 2 (א) (13) ו- 2 (ב) לחוק הגנת הצרכן עונה לעניין הטעיה, במועצה מציינים שסעיף 3 לחוק הגנת הצרכן עונה לעניין השפעה בלתי הוגנת בהקשר של קהל שבוי שמגיע למקום: "לפעמים למסיבה המאורגנת אפילו על ידי בתי הספר. ואין להם אפשרות אחרת לשתות. במקום חם נורא והם מחויבים לקנות מים במחיר מופקע".
לקריאה נוספת מתוך אתר מאקו לחצו כאן >>
