חומרנות או הגינות / עו"ד אהוד פלג
במערכת היחסים בין בתי עסק וצרכנים בישראל, ההגינות היא מוצר במחסור. פעמים רבות מנצלים בעלי עסקים את נחיתותם של הצרכנים בידע או בכוח כלכלי, כדי לגרוף מהם רווחים שלא מגיעים להם
במערכת היחסים בין בתי עסק וצרכנים בישראל, ההגינות היא מוצר במחסור. פעמים רבות מנצלים בעלי עסקים את נחיתותם של הצרכנים בידע או בכוח כלכלי, כדי לגרוף מהם רווחים שלא מגיעים להם.
יש תחושה שבעלי עסקים רבים מפרשים את המונח הכל כך ישראלי "אני לא פראייר" בפרשנות מעוותת, שלפיה אם אני לא מנצל כל מי שאני יכול, מתי שאני יכול, כמה שאני יכול, אני בעצם פראייר, כי יכולתי להרוויח יותר; ורווחים הם חזות הכל: על-פיהם אני נימדד; על-פיהם אני מוגדר.
אמת, "מיקסום רווחים" הוא עיקרון יסוד בחיים הכלכליים. ניתן לראות זאת כעיקרון הישרדות כלכלי , המנצל בצורה יעילה ומיטבית את המשאבים באופן שיבטיח את קיום העסק לאורך זמן, והקיום משמעו – קיום ברווח. אך האם גישה חומרנית זו צריכה להיות חזות הכל? האם ניתן לה להיות הקובעת הבלעדית בעיצוב המציאות הכלכלית הישראלית?
כאשר אנשים מרוכזים בחומר- במה יש להם ובעיקר במה אין להם ובאיך יהיה להם יותר, הם שוכחים לעיתים את המשמעות האמיתית של מותר האדם שהוא כולו בתחום המוסר והערכים.
זהו , אם תרצו, סיפור עגל הזהב המודרני.
העיסוק בחומר מעמיד את הערכים והאינטרסים משני צידי המתרס, ומשפיע פעמים רבות על בחירה באינטרסים תוך ויתורים ערכיים. זהו המדרון החלקלק המוביל לחוסר הגינות.
חומרנות ואינטרס - מתרכזים ב"אני", ב"מה ייצא לי מזה", ומבחן ההצלחה על פיהם הוא בכמה אני מרוויח (ולרוב גם איך אני מרוויח יותר יחסית לאחר, על חשבון האחר ומחשבון אחר).
הגינות- עוסקת ב"אנחנו" ומתחשבת במה שטוב לכולנו. היא פועלת לאור הערכים המהווים את כללי המשחק, את הקוד האתי בינינו. מבחן ההצלחה על פיה הוא עד כמה לכולם טוב יותר.
אמר הלל הזקן: 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחברך'. זהו הבסיס לעיקרון ההגינות - זכות בסיסית של אדם בחברה האנושית. הגינות, כמו אהבה וכמו אמת, אינה ניתנת לחלוקה. בשונה ממערכת יחסים חד-צדדית של הכנעה, כפייה וניצול, שבה, כמו בג'ונגל, רק החזק מרוויח, מערכת יחסים הוגנת היא שוויונית - יש בה שוויון בזכות להגינות: או שזה הוגן לכל הצדדים או שזה לא הוגן.
"דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי את עתיד ליתן דין וחשבון" היא אימרה ידועה של חז"ל. אדם בא לעולם ויוצא מהעולם בלי נכסים. משמעות חייו נמדדת בחותם שהשאיר אחריו ובמטען שהותיר בלבבות בהם נגע. החותם והמטען הללו נוצרים לרוב מן ההכרעות היומיומיות בין הערכים והאינטרסים, ושם באה לידי מבחן ומוגדרת הזהות האמיתית שלו, זו שעליה ייתן דין וחשבון ביום מן הימים. אלה גם ההכרעות שתגדרנה את זהותה של החברה הישראלית.
חומרנות, ואיתה הגישה של "או שאתה מנצל או שאתה נחשב מנוצל" הרווחת בחיי המסחר, אך לא רק בהם, מחזירה אותנו לג'ונגל ומרחיקה אותנו מחברה אנושית נאורה והוגנת, כזו שאנו רוצים להיות וכזו שאנו אמורים להיות על פי מגילת העצמאות.
