על טיסות שכר, כמו גם יתר הטיסות המסחריות היוצאות ונכנסות לישראל, חל חוק התובלה האווירית – התש"ם – 1980 המחיל את האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין – לאומית באויר (להלן: "אמנת ורשה") על מרבית ענף התעופה בישראל, בעיקר על טיסות בין מדינות החתומות על האמנה. סעיף 19 באמנה מחיל על חברות התעופה את האחריות לנזקים שנגרמו מחמת איחור בטיסות. יחד עם זאת האחריות מוגבלת. בכדי לפטור את החברה מאחריות עליה להוכיח כי לא היה באפשרותה או באפשרות הפועלים מטעמה למנוע את הנזק או שננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת הנזק.

 

האמנה מתייחסת לאיחורים, ואולם הפסיקה איננה מבחינה במרבית המקרים בין איחור לבין שינוי זמן הטיסה. יצויין עוד כי בעוד שהאמנה מתייחסת לאחריות חברות התעופה, הפסיקה הרחיבה את האחריות גם על מארגני טיסות שכר.

באשר לשינויים במועדי טיסות שכר, ישנם מספר פסקי דין הקובעים כי טיסות שכר מעצם טיבען הנן טיסות זולות יותר ולכן אחד המאפיינים שלהם הוא  שניתן לשנות את המועד הקבוע בהזמנה. ואולם גם פסקי דין אלה קובעים כי לא בכל מקרה תוכל החברה לטעון כי אין לה כל אחריות על איחורים, עיכובים או שינויים במועדי הטיסות רק מכיוון שהטיסה היתה טיסת שכר.

 

בית המשפט לתביעות קטנות נדרש לסוגיה  בת.ק. 11046/05 קוליקובסקי נ. יוניטל תעופה ותיירות בע"מ וקבע מפי כב' השופטת אילני כי :

"יצוין שהגם שמדובר בטיסת־שכר, הנתבעת (1), כמארגנת הטיסה, אינה יכולה לפעול בשרירות, ולדחות את מועדי הטיסות או לשנותם ללא הסבר מניח את הדעת,"

בת.א. (ת"א) 44735/03 וויס נ. הדקה ה- 90 ואח' נקבע מפי  כב' השופטת ערקובי כי חוק החוזים חל במערכת היחסים שבין הצדדים לעסקת טיסת שכר ולפיכך על מארגנת הטיסה להוכיח שעשתה את מירב המאמצים להוביל את הנוסעים בזמן:

"סעיף 39 לחוק החוזים מחיל את חובת תום הלב על כל התקשרות ועל פי האמור לעיל גם על ההתנהגות הצדדים המוסדרת באמנת ורשה. בין כך ובין כך, על המוביל או סוכניו לפעול בתום לב.
משמעות הדבר לדעתי כי על הנתבעת מס' 2 להוכיח כי עשתה את מירב המאמצים להוביל את התובעים במועד הרלוונטי. על פי אמנת ורשה הנטל על הנתבעת מס' 2 להוכיח את העדר רשלנותה, כפי שכבר פורש לעיל.  המוביל הוציא מתחולת היחסים החוזיים את מועד שעת הטיסה, יחד עם זאת נותרה חובתו להוביל את התובעים/הנוסעים ליעדם ככל האפשר במועד הרלוונטי. לדעתי יש  להטיל על הנתבעת מס' 2 את החובה להוכיח כי עשתה את כל שבידה, דהיינו, כי לא התרשלה בביצוע התחייבותה על פי האמור בכרטיס הטיסה, הובלת התובעים ככל האפשר במועד הרלוונטי."

בתיק זה, שעסק בעניין הקדמת טיסה בכ- 4 שעות, ביהמ"ש לא קיבל את הטענה כי אכן במקרה הספציפי היתה הפרה של ההסכם אולם הוא סרב לקבל גם את טענות החברה המארגנת כי בשל היות הטיסה טיסת שכר, ולכן זולה יותר, ניתן לשנות את מועדי הטיסות לפי ראות עיני החברה. בסוגיה זו אמר ביהמ"ש:

"בפסקי דין רבים , שצוטטו על ידי הנתבעות שכם יחד, נאמר מפי שופטים רבים כי טיסת שכר הינה טיסה הנתונה לשינויים, והדבר ידוע לכולי עלמא.
בכל הכבוד לחברי השופטים אינני מוכנה לקבל אמירה כה גורפת שלא מצאתי לה אסמכתא בחוק או בהסכם. כרטיס הטיסה מהווה הסכם בין הצדדים, אמנת ורשה מטילה חיובים שונים על המוביל וסוכניו, העובדה שטיסת שכר הינה טיסה זולה, נובעת מאופייה, חכירת קיבולת מטוס.
 
אומנם יש לקחת בחשבון כי בזכות כניסתן של טיסות שכר למרחב התובלה האווירית, הוזלו באופן משמעותי כרטיסי הטיסה, ונתאפשר לאנשים רבים, שאילולא כן לא היו יכולים לעמוד במחירי הטיסה, לטוס לנופש, ואולם מציאות זו הינה חלק מתחרות בריאה בשוק החופשי ולא הקניית זכות למוביל כלשהו שלא לעמוד בהתחייבויותיו.
 
הוזלת מחיר כרטיס טיסה אינה יכולה לבוא על חשבון הצרכן, לצרכן הזכות לקבל את המוצר הטוב ביותר ובמחיר הטוב ביותר, שמירת הזכות למוביל לערוך שינויים כאוות נפשו ללא כל הגבלה מכוח העובדה כי מדובר בטיסת שכר, אינה יכולה לעמוד לדעתי, לא בהוראות אמנת ורשה ולא בהוראות ההסכם שנקשר בין המוביל לבין הצרכן. (דגש שלי ס.ק.)
 
לפיכך, אני סבורה כי המוביל חייב לעמוד בהתחייבותו, ומכוח כך גם סוכנו, והוא מחויב בהסכם שנקשר בינו לבין הצרכן, דהיינו, לדאוג להוביל את הנוסע ככל האפשר במועד הרלבנטי. בחינת השאלה האם עשה כן, הובילה אותי לעיל, כפי שהבהרתי למסקנה, כי הנטל מוטל על המוביל להוכיח כי עשה את כל הדרוש על מנת לעמוד בהתחייבותו וכי לא התרשל."

המסקנה של פסקי הדין העוסקים בנושא כי החובה על המוביל האווירי ו/או שלוחיו (אליהם נתייחס בסוגיה השניה) להוכיח את הסיבה לעיכוב/הקדמת הטיסה ולהראות כי עשו את המאמצים למנוע את השינוי או שלא יכלו למנוע אותו. כמו כן, ביהמ"ש בוחן את השינוי בהתאם לנסיבות וסבירות, לא דינו של שינוי של 4 שעות כשינוי  של 12 שעות, לא דינו של שינוי שנמסר מראש כשינוי שלא נמסר עליו מידע ונודע עליו רק בהגיע הצרכן לשדה התעופה וכדומה.

מכל מקום, לעמדת המועצה לצרכנות, כל שינוי חייב להיעשות בתום לב, תוך מתן מידע מלא ומדויק לצרכן מיד עם קבלתו בחברה כך שיתאפשר לצרכן להיערך לשינוי (שיעשה, כאמור, רק בנסיבות חריגות ולאחר שהחברה עשתה כל שביכולתה על מנת לעמוד בהתחייבויותה).