המועצה לצרכנות קוראת להתקנת מתקני שתיה באתר החרמון
מתלונות שהגיעו למועצה לצרכנות עולה כי צרכנים המגיעים לאתר החרמון מחייבים לרכוש בקבוקי מים. אין באתר מתקני שתייה לתועלת הציבור ובדוכני האוכל והמסעדה שולחים את הצרכנים המבקשים לשתות מי ברז - לשירותים
על אף שאתר החרמון משמש בימים אלו כאתר סקי ונחשב למקום הקר במדינה, צרכנים רבים שביקרו באתר וצמאה נפשם נתקלו בבעיה: אין באתר שום בירזיה או כל מתקן מים אחר חינמי כפי שקיים בפארקים, בגנים לאומיים ואף בשמורות טבע רבות.
מתלונות שהגיעו למועצה לצרכנות עולה כי צרכנים המגיעים לאתר החרמון מחייבים לרכוש בקבוקי מים (אום לא סחבו איתם בקבוקי שתייה מהבית). אין באתר מתקני שתייה לתועלת הציבור, ובדוכני האוכל/מסעדה שולחים את הצרכנים המבקשים לשתות מי ברז - לשירותים.
חוק בניינים ציבוריים (מתקני שתייה למים צוננים" משנת 1986) חוקק במטרה לחייב מוסדות ציבוריים ובנייני ציבור להציב מתקן מים קרים לטובת הציבור הרחב. החוק אף מגדיל וקובע שאת הצבת המתקן יש לעשות במקום מרכזי וגלוי לעין. מנוסח החוק עולה שהוא תקף לגבי שורה ארוכה של מקומות בהם אנחנו נמצאים על בסיס יום יומי. הוא מחייב למשל משרדי ממשלה ועירייה, בנקים, קופות ובתי חולים, בתי קולנוע, מוסדות חינוך, גנים, בתי ספר, ביטוח לאומי ועוד. למעשה, כל מקום שהוא לא פרטי אלא ציבורי ומשרת את הציבור נדרש לעמוד בהנחיות ולהציב את מתקן המים המדובר.
מי שמתפעלת את אתר החרמון היא אגודת נווה אטי"ב שעל פי ההסכם, מעבירה למדינה תמלוגים של 5% מהכנסותיה על כלל הפעילות באתר. עוד קבע ההסכם כי המדינה תהא רשאית לפקח על מחירי הכניסה לאתר.
לעמדת המועצה לצרכנות, ראוי כי החוק המחייב מתקנים לשתיית מים יחול גם על אתר החרמון.
תגובת אתר החרמון: "בתקופת הקיץ ישנם ברזיות בכל תחומי האתר אך בתקופת החורף המערכות קופאות בברזיות בחוץ. אנו נבחן את האפשרות להוסיף ברזיה בתוך המבנה".
אנחנו נמשיך לעקוב.
