המועצה > חדשות ועדכונים > מאמרים

מאמרים

תאריך: 11/02/2010

עם ישראל בשבי הבנקים/ אהוד פלג*

הבנקים סיפקו לנו באחרונה הוכחה נוספת לכך שהם עושים במשק כבתוך שלהם, והציבור הוא למעשה קהל שבוי בידיהם הנאלץ לשלם עבור השירות הבנקאי הבסיסי והחיוני כל סכום שמטילים עליו.
לפני כשנה קבעה הממונה על ההגבלים העסקיים כי הבנקים העבירו ביניהם באופן אסור מידע הנוגע למחירי העמלות שהם גובים מהצרכנים. בעקבות הקביעה עירערו הבנקים בפני בית הדין להגבלים עסקיים ובאחרונה הגישו בקשת דחייה רביעית לבית הדין. הבנקים ממשיכים למשוך זמן, ומכך לא נותר אלא להסיק שהביקורת הקשה והמדיניות החדשה שעליה הכריזה נשיאת בית המשפט העליון נגד דחייה ומשיכה של הליכים משפטיים - כנראה לא חלה על הבנקים.

בקביעת הממונה מובאים, בין היתר, קטעים מעדויות ראשי הבנקים שהופיעו בפניה, שם בלטה עדות שבה מודה בנק אחד בפני בנק אחר כי הבסיס התמחורי המצדיק את גביית עמלות עו"ש הוא הכלל "לעולם תיקח". במלים אחרות: "אנחנו לוקחים כי אנחנו יכולים, כי אנחנו חזקים והציבור שבוי בידינו". וכנראה שהם יודעים מה הם אומרים.

לפני כשבוע התבשרנו כי הבנקים העלו את הריבית שהם גובים על הלוואות ומשיכת יתר, ובמקביל הורידו את הריבית שהם משלמים לנו על הפיקדונות. כזכור, כאשר הנגיד רצה לסייע למשק בתקופת המשבר ולשם כך הוריד את הריבית של בנק ישראל, הבנקים לא גילגלו את ההפחתה לציבור - אלא שמרו את הרווחים לעצמם. כעת הבנקים נתלים בהעלאת הריבית כעילה לייקר את ריבית משיכת היתר, אך לא את ריבית הזכות שמקבלים הצרכנים על פיקדונותיהם, אותה הם מורידים, ללא כל בושה.

כולנו עדים לרווחים העצומים של הבנקים. הרווח הראשון הוא בפערים עצומים בין ריבית הזכות הזעומה שהם נותנים על פיקדונות וחסכונות, לריבית החובה, הגדולה ממנה במאות אחוזים, שהם גובים על הלוואות ומשיכות יתר. הרווח השני שלהם הוא במשחק בכספי יתרות הזכות שלנו לשם מתן הלוואות והשקעות לאחרים, המסתכמות במיליארדי שקלים בשנה. הרווח השלישי הוא בעמלות שהבנקים ממטירים עלינו על ביצוע הפעולות בחשבון העובר ושב, המצטברות לסכומים של מאות מיליוני שקלים בשנה.

לאילו עוד הוכחות אנו נדרשים כדי להכיר בעובדה כי הבנקים מנצלים את העובדה כי הציבור שבוי בידיהם, בעודם מסכלים כל אפשרות להתפתחות של תחרות. מצב זה של כשל שוק מחייב את התערבות המחוקק. זו כבר לא שאלה של מסחר הוגן או צרכנות נבונה, אלא כבר נראה כהתרסה של הבנקים נגד ריבונות המדינה. האם הרווחים העצומים של הבנקים יחסו לעד תחת מעטה של חסינות? האם ההגינות צריכה להיעצר בחומות הבנק הגבוהות?

על המחוקק להחזיר את כוח המיקוח לציבור, בכך שיגרום לפער הריביות להיות חשוף ליכולת ההשוואה של הצרכנים. כשהצרכנים יוכלו להשוות - הם יוכלו לקבל החלטה צרכנית נבונה הכוללת גם איום במעבר בנק או מעבר בנק בפועל. כך עשויה להיווצר תחרות, שתרסן את השתוללות הבנקים במחירי הריביות. כדי לעשות זאת - אין מנוס מביטול עמלות העו"ש, שבנוסף להיותן תשלום כפול ופסול עבור השירותים הבנקאיים - גם יוצרות מסך עשן המונע מהציבור את יכולת ההשוואה.
_________________________________________________________________________________
* עו"ד אהוד פלג הינו מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות


פורום המועצה לצרכנות