המועצה > סוגיות צרכניות > כל הסוגיות הצרכניות > גבייה מנהלית על ידי רשות מקומית

גבייה מנהלתית על ידי רשות מקומית - כיצד מתמודדים?
 
 


צרכנים חסרי אונים, נדרשים ביום בהיר אחד לשלם סכומים גבוהים מאוד בגין חובות שהרשות טוענת לקיומן ופועלת  בהליכים מנהליים לגבייתם. בשני פסקי דין שניתנו בבית המשפט לעניינים מנהליים במתח ביהמ"ש ביקורת על העיריות
 
שאלות נפוצות 
 
מהי גבייה מנהלתית?
המחוקק המנדטורי רצה לתת לרשויות אמצעי יעיל לגביית חובות, וחוקק את פקודת המסים  (גבייה) שמכוחה פועלת הרשות לגביית חובותיה. באמצעות מינוי פקיד שהוסמך לכך, ונקרא פקיד גבייה, הרשות מוסמכת  לגבות חובות בהליכים הדומים להוצאה לפועל, מבלי צורך לפנות לביהמ"ש ולהוכיח  שאכן קיים חוב  וערכו נקוב.  זהו אמצעי מהיר, יעיל וזמין של הרשות לקבל את המגיע לה מהציבור.  אבל הרשות היא המחליטה על קיומו של חוב, והיא המבצעת של גבייתו בעזרת פעולות שונות של גבייה.
 
מה הם אותם הליכים מנהליים לגביית חובות?
הטלת עיקולים, וכל זאת ללא פיקוח או בקרה של שופט ובהליך שקשה לאזרח רגיל להתמודד מולו. כך הופכת הרשות לתובע, לשופט וגם למוציא לפועל. הבעיה מחמירה כשהעירייה מעבירה את הסמכויות לגורם חיצוני וממנה כפקיד גבייה גורם עסקי, כמו עורך דין שיש לו מוטיבציה לסלק את החוב בהקדם.
 
מה בעצם הפסול בכך?
לכאורה, הרשות זכאית לקבל תשלומים ואכן פועלת לגבייתם לטובת כלל הציבור. והרי כל שקל שלא משולם, גורע מהקופה הציבורית ומהשירות שיקבלו כלל ציבור הצרכנים. מבחינת הגבייה המוצדקת – אכן מדובר בהליכים יעילים. הבעיה מתעוררת כאשר רשות טוענת ופועלת לגבייה של חובות עבר, וכשהצרכן מבקש לקבל פירוט על החוב, מתעלמים ממנו וממשיכים בפעולות הגבייה. הסמכות הדרקונית שמעניק החוק מאפשרת זאת, למרות החובה הבסיסית ביותר של הגוף הציבורי לנמק , לפרט ולהסביר את החוב הנטען כדי שהאזרח יוכל לבדוק, לבקר ולפעמים גם להוכיח שהחוב בכלל לא שלו.

לגבי חובות עבר – אחרי כמה שנים יכולה העירייה לגבות חובות?
הבעיה העיקרית שנוצרת היא התיישנות החובות. כשאדם פרטי חייב לזולתו סכום כסף, חלה על הזכאי החובה לתבוע את חובו תוך שבע שנים, אחרת החוב מתיישן והוא לא יוכל לתבוע אותו. במשך שנים רבות גביית חובות בדרך מנהלית נחשבה כחסינת התיישנות, והעיריות הצליחו לגבות חובות עתיקים.  התוצאה הייתה,  למשל, שאדם קשיש ואב שכול  נדרש בוקר בהיר אחד לשלם חובות בני עשרים שנה ויותר בסכום של למעלה משניים וחצי מיליון שקלים, כשחלק עצום מהחוב  הוא הצמדות וריבית. במקרה נוסף נגבו חובות ארנונה שתחילתם משנת 96', לפני כ-15 שנה. גם אם היו  לצרכן מסמכים על תשלומים ששילם לפני כל כך הרבה שנים, הרי שבודאי זרק אותם בחלוף השנים. בנסיבות אלה, שאלת ההתיישנות היא שאלה קריטית.
 
האם ישנה הצדקה לגבות חובות כל כך ישנים?
לכאורה, הרי חלק עצום מהחוב נוצר מהריביות וההצמדות, שאם העירייה הייתה דורשת את התשלום במועד הם היו נחסכים מהצרכנים. אלא שבמסגרת ערעור שהגישה עיריית חדרה קבע ביהמ"ש העליון שיש טעמים רבי עוצמה המצדיקים שימוש בהליכי גבייה מנהליים, ואי אפשר לומר כי הם אינם מוצדקים, אינם סבירים ואינם מידתיים.  אבל אותו בימ"ש קבע שחובות עירוניים כפופים לדיני ההתיישנות, והעירייה לא תהיה רשאית לגבות אותם לאחר שבע שנים, בין היתר בשל הפגיעה בזכויות הבסיסיות של האזרח להשיג על החוב או לשלם את הקרן במועד ללא תוספת ריבית והצמדה.
לאחונה ניתן פסק דין לגבי אב שכול שנדרש לשלם שניים וחצי מיליון שקלים. ביהמ"ש ביטל את החוב וחייב את העירייה ואת משרד הפנים לשלם 80,000 ₪ כל אחד. ביהמ"ש עמד על כך שהחוב לא מבוסס, שהעירייה דורשת תשלום  אף על פי שהיא עצמה לא שמרה  את המסמכים המוכיחים את קיום החוב, ושהיא לא יכולה להסביר את הסכומים שהיא דורשת.
 
אז מה אפשר לעשות בנידון?
אם אתם מקבלים דרישת תשלום שאתם חולקים עליה – דרישה מיושנת, דרישה לא מבוססת – כדאי  שתעמדו על זכויותיכם ותפנו לייעוץ משפטי.